תקציר:

שלושים שנה של אהבה לא ממומשת. חברויות ילדות מסתוריות. ומסע דרך הזיכרון וחופי גואה ששובר כל כלל של המציאות. הספר מלווה את חגי כשהוא מנווט בחופים המשחררים של הודו לצד מורן—האישה בה היה מאוהב בסתר במשך עשרות שנים—והאקס שלה, שהוא גם חברו הטוב ביותר. כשהגבולות מטשטשים והאמיתות שלא נאמרו צפות אל פני השטח, וידויו של אב לבתו חושף את הקו המצמרר שבין אהבה, נאמנות, זיכרון, אבל, והצעדים הקיצוניים שנלקחים כדי להביא חיים חדשים לעולם.

טעימה מהספר:

“חגי?” היא עצרה לפתע את סֵמִי־ההתעלסות שבמוחי הקודח ואני הבטתי בה במבט שואל. “מצחיקול,” היא התרוממה למצב קימה וכמעט הפילה את שנינו מהערסל. “נראה לי שאתה כבר גמור להיום...” היא התייחסה לסאטלה שתפסה ואפפה את מירב הווייתי עד שנראיתי לה חולמני לחלוטין. “אני אתן לך להמשיך להסתלבט פה בכיף שלך ללא הפרעות מיותרות,” היא חייכה ועמדה כעת מעליי, הפריחה נשיקה לאוויר והלכה. הפרעות? מיותרות? איזה הפרעות?? חכי רגע...! מורן! זעקתי בלב תוך שהיא פוסעת ממני והלאה. “לילה טובו'ש!” היא צעקה ממרחק. רק רציתי להגיד לך ש... אלו היו חמש־עשרה הדקות הכי יפות בחיים שלי! רק שתדעי. מורן... רק שתדעי ש... שלא הפסקתי לאהוב אותך כמעט. לא התחלתי להסס בך כמעט. שמישהו רק יסיט מדרך, את מכשולי דרכנו."

מה אומרים המבקרים והקוראים?

"'פאטל', בבסיסו, הוא רומן המקיים דיאלוג עם קוראיו. הוא בעל איכויות פורצות דרך בבחינת הזהות האנושית הקולקטיבית והוא חשוף מאוד, תעוזני, וטומן בחובו סיפור רחב-יריעה אשר דרכו משתקפות סוגיות רבות-ערך ומהותיות מאין כמוהן בעת הנוכחית. גבע איננו סופר המקל ראש בקוראיו, במושאיו ובתכניו, כי אם לוחם חופש – מן הסוג האמיץ והנחוש ביותר, הלוקח את קוראיו מעבר לגבולותיהם הקיומיים-האישיים. בכל אחד מפרקי הרומן קיים הקשר מרחבי – אם תרצו, מעין פרשת דרכים עלילתית בנוסח לואיס קרול – המותיר את הקורא המום – הלכה למעשה – מיכולותיו הווירטואוזיות של גבע לחדור אל עובי עומקיהם ונבכיהם של גיבוריו וגיבורותיו. זהו אחד הרומנים החשובים, החכמים, המעמיקים, המסוגננים והמכוננים אשר ראו אור בעברית – משך כל הדורות. יצירת אמנות החורגת הרבה מעבר לגבולות ההגדרה 'ספר'." — הסופר דורון בראונשטיין

"אביב גבע ממשיך להפנט את הקוראים בעלילה ייחודית וכלל לא קונבנציונלית. מנהל דיאלוג עם הקוראים, מעלה תובנות ושאלות ברומו של עולם, גורם לקוראים לפשפש ולתהות על דברים מהותיים. הספר רווי בסקס, נועז וחשוף בתיאורים בוטים וגרפיים, אבל מהיכרותי את סגנון הכתיבה של אביב ידעתי שהכל מכוון בכדי לערער את הקוראים. הרגשתי שאביב הוציא אותי מאזור הנוחות שלי, מתח עד הקצה את הגבולות שלי. אביב שם לנו מראה על חיינו. זה לא ספר רגיל - זה מדריך לנבכי הנשמה." — סקירות ספרים שרה רחמיאל

טעימה נוספת מהספר

"איזה באסה שאי אפשר לשקר לעצמך, או נכון יותר שאפשר רק עד גבול מסוים. אבל זה כמו להמשיך לנהוג אחורנית ברכבת ולהתעלם מן הקיר בו היא הולכת להתנגש במלוא העוצמה. באיזשהו שלב, זה יגיע אליך. אז אני מעדיף להתמודד עם הכאב. להרגיש אותו, לחוש בו, לכאוב אותו, ורק אז לשחרר. שיזדיין. שתזדיין היא והאריק שלה, או יתר מרעיה. או, ככה אני אוהב את עצמי. אלא שהאהבה היא סם ממכר. לא משהו שאפשר להפסיק או לחדול אם רוצים. אפילו לא אם מכריחים אותך. ניסיתי להריץ אלף סיבות הגיוניות שיגרמו למוח שלי להצליח לשכנע את הלב שלי להפסיק לאהוב אותה, אך ללא הועיל. אתה יכול להתאכזב ממי שאתה אוהב, אתה יכול לכעוס עליו, אבל אתה לא יכול להפסיק לאהוב אותו".