בקרקס קטאלוניה מותר הכל. לרוץ, למסור ומוטב אף ליפול.

ומי זה יעז להפר את דבר ההמון, איכה זה קוון ינפנף בדגלון?

מימין ומשמאל את הקרקס להלל,  פרשנינו ייטיבו גבורות למלל.

מדוע התחזה, זאת איש לא יאמר, והכיצד נפל בלא שיפגע בו דבר.

טיק טאק וטיק טוק יתפארו וישבחו, הגינות למופת מזמן שכחו.

אך אין זה אותו המון אשר אותי מטריד, בלילה אשן ועפעף לא אניד.

כי אותו ההמון לפני עשרים בשנה, 'גראנדה מילאן!' זעק, כי בהיסטוריה  גדולה.

ומעט לפני עשור וקצת, את גיגס העריץ ויונייטד אהד.

וכעת את המיוחד בנקל לשנוא ניתן, שאין כמו פפ הוא, ובמסי לא ניחן.

שאם לא אותו פנומן אשר למרבה הצער ליפול אוהב, את הכדור במרכז המגרש קבוצתו תסובב.

כדורגל אינו רק בכדור לשלוט, הוגן יש להיות ואין להתחזות.

ואלמלא אותו מתחזה בלתי תמים, בגביע העולם לא זוכים אותם ספרדים.

הו לא, מצחם יאדים. ספרדים אינם, רק כשמתאים.

ובשער סן איקר יעמוד ויגונן, קטאלני אינו אך למענם ילחם.‎ ‎

כל זאת אינו מקנאה אלא מכאב, 'בלאנקו' אינני, כדורגל אוהב.

וכיצד טיק טאק שכזה עליי לסבול? שאם לא עובר הוא, ממהר ליפול.

והשופטים 'אייכם?!' את השרץ להכשיר, אדום ישלפו פזיז ומהיר.

כי לקרקס קטאלוניה כולם להיכנס רוצים, כשאר האדם הינם, וב'פלא' נוגעים.

והנה בפינה ילד קט עומד, עיניו משפשף ומוחו בו בוגד.

ואיכה יאמרו כך כלל הבוגרים, ובי בהגינות לשחק מתרים?

הנה זה נופל וחברו מתחזה, וכולם מהללים זה המחזה.

רגליו ירעדו, גופו ירגש, 'המלך הוא עירום' בליבו ילוחש.

אך קט הוא מדי, ומילה לא אין, מילותיו יחסך ו'פלא' ישנן.

אך בליל חשיכה תחת שמיכה יתפלל, כי סר אלכס יבוא ויהיה לגואל.