המלצות:

"ציפיתי שהספר אולי יקלקל אותי ויגרום לי לשנוא גברים, אבל מה שקרה הוא ההיפך. אביב נותן לנו ממש להבין איך מוח של גבר עובד… אפילו הדייטים שלי היו מוצלחים יותר בזכות הספר! מומלץ לכל הנשים, רק כדי להבין קצת עליהם ולחייך לעצמנו הרבה יותר" ―הבלוגרית אודליה צדוק

"ספר מצוין, קולח ומפתיע" ―השחקן טל פרידמן

“ספר שונה, אחר, ציני, חצוף, נועז, מטלטל את הראש ובועט בפרצוף. שווה להכנס לראש של הסופר ולצאת איתו במסע אל האהבה. הכתיבה פסיכית על גבול הגאונות" ―סקירות ספרים שרה רחמיאל

"חשבתי – בטעות – כי מדובר בספר הנכנס בנקל לסוגת ספרי הטיסה, אך כאשר קראתי – או ליתר דיוק, נשאבתי אל תוכו – אט אט התחוור לי כי לא כך הוא – כי אם ההפך הגמור. "האביר בן זונה" מכיל יסודות פילוסופיים ואקזיסטנציאליסטיים השואלים את הקורא שאלות אודות מצבו, סביבתו, תחושותיו ורגשותיו. זהו ספר אשר עורר בי שאלות אודות הסוליפסיזם ונגע בי בעומקים יוצאי דופן." ―הסופר דורון בראונשטיין

"השפה הבוטה והבועטת היא מסווה נהדר וכלי ספרותי שמשרת את העלילה בצורה מושלמת. לא הייתי מתביישת להגיד גאונית" ―הסופרת אסנת סבן

"שפתו העשירה מאוד של הסופר, פשוט חגיגה לשונית מסחררת. ספר מיוחד במינו ושונה במהותו מכל מה שהכרתי. לשקוע ולטבוע עמוק עמוק בין דפיו!" ―קבוצת קריאה לאנשי ספר

"חצוף, בועט, ומביא עמו רוח חדשה. היכולת של הכותב להעיף את הגיבור שלו בממדי זמן שונים… מעידה על דבר אחד: משהו לא רגיל מתרחש בין הדפים הללו" ―'סימניה' אתר המלצות הספרים המוביל ברשת

"כל כך הרבה קטעים בספר שלט יכלתי להיפרד מהם! הספר גרם לי לצחוק, לבכות, להתעצבן ולחשיבה אין סופית על החיים…" ―הסופרת אלינור לוגסי

"אביב גבע נותן בפעם הראשונה מבט חושפני אל נבכי מוחו של הגבר, בצורה שמעולם לא נחשפנו אליה. הוא הציג בצורה מאוד מדויקת צד גברי. צד מעט מלוכלך והרסני…" ―המלצות ברשת

"הספר הכי טוב שקראתי עד היום ואני קוראת כל שבוע ספר חדש. משהו בו מתחיל כמו לשכב על גלשן במים רגועים ואז מתחילה הגאות והבלגן…" ―המלצות ברשת

טעימה מהספר:

"שאלתם את עצמכם אי־פעם אם אתם מאמינים באהבה ממבט ראשון? אני מעולם לא שאלתי וגם מעולם לא התיימרתי לגלות. חייתי בעולם שבו הלבטים הכי גדולים שלי היו כן עבודה, לא עבודה, כן בא לי להתקשר היום לבחורה הזאת, לא בא לי לחזור לבחורה ההיא. אוהב את הבוסית שלי, שונא אותה או מתעלם ממנה. כן מת לזיין אותה על השולחן בחדר הישיבות או בעמידה על מכונת הצילום במסדרון של המשרד, לא מסוגל לגעת בה עם כלב נחייה של עיוורים – עניינים רגילים ושגרתיים של כל אדם נורמלי בטווח הגילאים של עשרים עד שלושים. מעולם לא העליתי על דעתי שאעסיק את עצמי בשאלות הרות גורל, שאלות של חיים ומוות. בטח שלא שיערתי שיהיו אלה החיים או המוות שלי. בטח ובטח שלא תיארתי לעצמי שאבחר במוות. אלא שאלמלא הייתי טרוד בבחירת הדרך המועדפת למות, נראה שלעולם לא הייתי יודע אם יש דבר כזה אהבה ממבט ראשון או לא. לולא התערבותו של אל הגורלות בכבודו ובעצמו, הייתי סתם עוד אחד שלא הרגיש בחיים שלו כלום, שלא חווה את הרגע הקסום מכולם. לפתע כל סירוב שלה מתפרש כהנהון, כל פסיעה מתרחקת מתפרשת כקירוב שפתיים לכדי נשיקה. הנה מנשבת אלת הרגש והאהבה וסידור שיערה מחסיר פעימה מהלב, שבריר של חיוך הוא כל מה שאי־פעם יכולת לבקש. וכך, כשאתה לא מותיר לנשמה התועה שלמולך אלא להפנים שברגע זה ממש מאירה הלבנה על הערב הכי יפה בחייה, תבין פתאום שכל הלאווים בחייך עד כה לא היו אלא חיוכים מתחננים שידעו בסתר לבם שלא להם היא, רק לה.

דבר אחד בטוח, ולא משנה כמה יגידו לכם אחרת. מאחורי כל זָיַין מצוי, קיימת מישהי שקרעה לו את הלב."